נהוג לחלק את החשבונות השונים ל-3 קבוצות ראשיות:
- חשבונות ממשיים:
א. רכוש מוחשי: על קבוצה זו נמנים כל החשבונות המשקפים, בהנהלת חשבונות, רכוש שיש לו קיום מוחשי וגלוי לעין, כגון: קופה, ציוד, רהיטים, בנין, מכוניות, מחשבים וכו'.
ב. כל החשבונות המשקפים רכוש שבבעלות העסק, אך אינו נראה בעין, כגון: מוניטין, זכויות, פטנטים, שמות מסחריים וכו'. - חשבונות אישיים:
א. חובות: סכומים שגורמים חיצוניים, כגון לקוחות, לווים, שלטונות המס וכו' חייבים לעסק. העסק אמור לקבל את הסכומים האלה בעתיד.
ב. התחייבות: לגורמי פנים שבעל העסק חייב או השקיע סכומי הון בעסק ולגורמי חוץ, כמו ספקים, בנקים, לקוחות וכו'. - חשבונות תוצאתיים:
א. הוצאות – כל הוצאות העסק, כמו הוצאות ייצור מוצרים, הוצאות בגין קניות סחורה, הוצאות שיווק, הוצאות הנהלה וכלליות, הוצאות מימון וכו'.
ב. הכנסות – כל ההכנסות שהעסק השיג, כגון הכנסות הנובעות ממכירת מוצרים, ממתן שירותים, הכנסות מימון וכו'.
חשוב לזכור!
בצד חובה של המאזן, אמור להופיע חשבונות ממשיים: רכוש מוחשי ומופשט,
צד ימין זה צד חובה, לעולם יהיה זהה לסכום, לצד שמאל שזה ההתחייבויות.
החשבונות הממשיים והאישיים:
חשבונות אלה מספקים מידע על מצבו של העסק ליום נתון. מצבו של העסק משתקף ברכוש שבבעלותו לעומת ההתחייבות שלו לגורמים שונים.
החשבונות התוצאתיים:
באמצעות המידע שבחשבונות אלה נקבעת התוצאה שהעסק השיג מפעילותו, או במלים אחרות – האם במשך תקופה נתונה הרוויח העסק או הפסיד. רווח הוא עודף הכנסות על הוצאות, והפסד נוצר כאשר ההוצאות עולות על ההכנסות.
כאשר יש יתרה במאזן, צריך לחשב את החשבונות וההפרש בין החובה לזכות, נקרא יתרת סגירה.
לדוגמא:
היא רשומה בזכות, ונקראת יתרת סגירה, בכדי להשלים את המאזן בלבד, אך ברשומות, היא רשומה בחובה, כך:
ובסופו של דבר, זה נראה כך: